"איזה מן עולם הוא זה, בו אנשים אומרים לך להמשיך קדימה בכל פעם בה אתה מספר שאתה רוצה לשוב לאחור."
"כבר החליד השריון הזה, שפעם כיסה היטב דמותך השבורה. סימני קרבות ישנים שעיטרוהו נקברו תחת שכבות החלודה הרבות. כאן הייתה שריטה ארוכה ממאבק על אהבה שאבדה, שם שקע שמקורו כבר נשכח. לא מהלומה או מכה הכניעו צורתו לבסוף, רק חוסר השימוש הארוך. כך גם קרה יום אחד עם הלב."
"פעם הכרתי רומנטיקן שפחד לאהוב שוב. הוא דיבר תכופות על הנצח, לגם משקאות לבדו והרהר באהבה ישנה שזנחה אותו מזמן. הוא היה רומנטיקן עלוב, אך שתיין מוצלח."
"פיסיקאי של הלב. במעבדתו חשף טעות במשוואה לאהבה. כל הזמן הזה האמין שיש בה שני משתנים, אך כשחקר בנושא גילה שצד אחד תמיד נותר קבוע. זה רק הוא שהיה ניתן להחלפה."
"זו טרגדיה שאין כדוגמתה, שאיני מסוגל לגעת באנשים מתי שמתחשק לי. לא כשהם רחוקים, לא כשהם קרובים, לא בגוף, לא בלב."
"בבית הקפה ראיתי אחד טובל בסקוויט בכוס שלו בעדינות, משקע אותו בתה לאט לאט, ואז שולף החוצה בתנועה זריזה. מאהב מוכשר, חשבתי לעצמי, והביסקוויט התפרק."
"מה יש לכם לרחם על סיזיפוס? בר-מזל, לפחות הוא ראה את הסלע שלו. הטרגדיה היא בכלל של כל מי שאינו סיזיפוס. לא רק הסלע בלתי-נראה עבורנו, כי גם הפסגה."
"מרוב מילים שנונות עוד תפצע את הלשון ותגלה, במוקדם ובמאוחר, שאיבדת את היכולת לומר דברים אחרים."
"רוב האנשים הנכים רגשית שהכרתי בעיר סבלו מן הידיעה שיש מי שרוצה להיות עמם, אך חסרו את היכולת להבין מדוע."
"בני-אדם כמו ספרים, אין צורך להגיע אל סופם כדי להחליט אם אנו אוהבים אותם. תמיד אפשר לומר להם: אני אוהב אותך כרגע. נראה מה יהיה כשאקרא בך מחר."
"כשגשם יורד העולם הופך לחולצה לבנה, ודרך הטפטוף אני רואה לכם את כל הזיכרונות. גם אתם יכולים לעשות זאת, אם תרצו. עליכם רק להירטב עד לשד עצמותכם בגשם. כעת הרגישו אותו מטפטף משורשי השיער אל תוך המחשבות, בצליל עקבי של חורף הנשמע בערך כך: געגוע. געגוע. געגוע."
- תה, אחד מהסופרים האנונימים האהובים עליי, לאחרונה הוציא את ספרו הראשון "על אהבה ומעשיות אחרות"
www.wanderingtea.com/
;){kind=link}