אהבה היא פצע. פצע נורא ..
ככה אני חושבת לפחות, ואני מניחה שחלקכם לא יסכימו איתי, אבל רבים מכם יודו בכך בסתר ליבכם .
הפצע הזה, שמתחיל מדקירה קטנה, בכל מקום שהוא בגוף .
כמו כאב של שן המאיימת ליפול, נעים, רך, משחרר .
מהסוג שמשחרר חומר למוח המאותת על אופוריה. כזה סוג של כאב .
לכן אין אנו מבחינים בו מיד .
וגרוע מכך, נפצעים בשנית, ובשלישית, שוב ושוב עד שכל גופנו מכוסה בחתכים הנעימים הללו .
וזה בסדר, לכמה ימים, חודשים, ואם הגוף חזק אולי אפילו שנים .
אבל, הרי זה ידוע, פצע שלא מחטאים אותו, שלא מטפלים בו ומנקים אותו, מזדהם .
עכשיו הוא כבר גדול ומגעיל, ואפשר לראות אותו על הגוף .
עכשיו הוא גם כואב .
האופוריה נעלמה ונשארת עם המציאות .
כולך הרוס .
המחשבות שלך מפוזרות סביבך כרסיסי זכוכית של כוס שהונחה על קצה השיש בזווית מאיימת .
אתה יודע שאתה צריך לנקות את השברים, לאסוף אותם .
אז אתה מתחיל במלאכה, מושיט ידך לשברים הגדולים, מתחיל מהם .
אך השבר הנורא דוקר באצבעך ומיד כמו ארס, רעל מרושע ,
זרם הזכרונות מבליח במוחך .
וכל אחד מהם כאילו פוצע אותך מחדש. מכאיב ושורף .
ואתה מתחיל לטפל בעצמך, מתפלל שיש לך עוד סיכוי לשרוד בעולם הזה .
ומנקה ומחטא .
ויום אחד, אם יתמזל מזלך, הפצעים יגלידו .
אבל בשברי הזכוכיות אין לך אומץ לגעת בשנית .
ויום אחד תשכח גם מהם, ותלך יחף במסדרונות ראשך .
ואח, שבר נכנס לרגלך .
והדמעות שבות לרדוף אותך .
"the greater the love, the greater the tragedy when it's over." - Nicholas sparks
אהבה היא פצע. פצע נורא ..
ככה אני חושבת לפחות, ואני מניחה שחלקכם לא יסכימו איתי, אבל רבים מכם יודו בכך בסתר ליבכם .
הפצע הזה, שמתחיל מדקירה קטנה, בכל מקום שהוא בגוף .
כמו כאב של שן המאיימת ליפול, נעים, רך, משחרר .
מהסוג שמשחרר חומר למוח המאותת על אופוריה. כזה סוג של כאב .
לכן אין אנו מבחינים בו מיד .
וגרוע מכך, נפצעים בשנית, ובשלישית, שוב ושוב עד שכל גופנו מכוסה בחתכים הנעימים הללו .
וזה בסדר, לכמה ימים, חודשים, ואם הגוף חזק אולי אפילו שנים .
אבל, הרי זה ידוע, פצע שלא מחטאים אותו, שלא מטפלים בו ומנקים אותו, מזדהם .
עכשיו הוא כבר גדול ומגעיל, ואפשר לראות אותו על הגוף .
עכשיו הוא גם כואב .
האופוריה נעלמה ונשארת עם המציאות .
כולך הרוס .
המחשבות שלך מפוזרות סביבך כרסיסי זכוכית של כוס שהונחה על קצה השיש בזווית מאיימת .
אתה יודע שאתה צריך לנקות את השברים, לאסוף אותם .
אז אתה מתחיל במלאכה, מושיט ידך לשברים הגדולים, מתחיל מהם .
אך השבר הנורא דוקר באצבעך ומיד כמו ארס, רעל מרושע ,
זרם הזכרונות מבליח במוחך .
וכל אחד מהם כאילו פוצע אותך מחדש. מכאיב ושורף .
ואתה מתחיל לטפל בעצמך, מתפלל שיש לך עוד סיכוי לשרוד בעולם הזה .
ומנקה ומחטא .
ויום אחד, אם יתמזל מזלך, הפצעים יגלידו .
אבל בשברי הזכוכיות אין לך אומץ לגעת בשנית .
ויום אחד תשכח גם מהם, ותלך יחף במסדרונות ראשך .
ואח, שבר נכנס לרגלך .
והדמעות שבות לרדוף אותך .
"the greater the love, the greater the tragedy when it's over." - Nicholas sparks